גז"ד בעניין מאסר ארוך ופיצוי מרתיע למבצע מעשים מגונים בסטודנטיות

האישום

1. לאחר שמיעת כל הראיות בתיק והגשת סיכומי הצדדים, חזר בו הנאשם מכפירתו, הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בשני האישומים שבכתב האישום.

2. האישום הראשון ייחס לנאשם עבירה של מעשה מגונה תוך שימוש בכח, עבירה על סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ועבירה של כליאת שווא, עבירה על סעיף 377 לחוק. העבירות בוצעו ביום 5/12/06 בסמוך לשעה 20:30, עת עצר הנאשם את רכבו בסמוך לטרמפיאדה שליד אוניברסיטת חיפה, והציע למתלוננת ח' טרמפ למקום מגוריה בעוספיא. במהלך הנסיעה סטה הנאשם מנתיב הנסיעה, נכנס לכביש פנימי והאיץ את מהירות נסיעתו. המתלוננת פתחה את הדלת וצעקה לנאשם לעצור, ואז משך הנאשם בחולצתה והורה לה לסגור את הדלת, נגע לה בחזה וניסה לנשקה בצווארה, והכל תוך כדי נסיעה וכאשר המתלוננת מתנגדת לו בכח ומבקשת לאפשר לה לצאת מהרכב. משהאט הנאשם את מהירות נסיעתו, קפצה המתלוננת מהרכב ונמלטה מהמקום.

3. האישום השני ייחס לנאשם שלוש עבירות: תקיפה - עבירה על סעיף 379 לחוק, נסיון למעשה מגונה בכח -  עבירה על סעיף 348 (ג1) + 25 לחוק, וכליאת שווא - עבירה על סעיף 377 לחוק. העבירות בוצעו ביום 23/11/06 בסמוך לשעה  18:30, עת עצר הנאשם את רכבו בסמוך לטרמפיאדה שליד אוניברסיטת חיפה, צפצף ברכבו והציע למתלוננת ה' טרמפ לדלית אל כרמל, מקום מגוריה. משגילתה המתלוננת שהנאשם אינו מוכר לה, כפי שסברה בטעות, ביקשה לרדת מהרכב, ומשסירב אחזה במכשיר הטלפון הסלולרי. בשלב זה אחז הנאשם בחוזקה בידה של המתלוננת, משך את מכשיר הטלפון, סטה מנתיב נסיעתו ופנה לכיוון החורשה, וניסה לנשקה. לאחר שהחלה המתלוננת לצעוק ולהיאבק עם הנאשם, עצר הנ"ל את רכבו והמתלוננת ברחה מהמקום.

הסדר הטיעון וטיעוני הצדדים לעונש

4. ב"כ הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו ביקשו להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 4 שנים מיום מעצרו, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננות בהתאם לשיקול דעת בית המשפט.

5. ב"כ המאשימה טענה כי לנאשם הרשעות קודמות במגוון עבירות, כולל בעבירת מין, וכי ניהול המשפט הקשה על שתי המתלוננות, שכבר סבלו ממעשי הנאשם. בסוף דבריה ביקשה ב"כ המאשימה לכבד את ההסדר אליו הגיעו הצדדים.

6. ב"כ הנאשם ביקש אף הוא לכבד את ההסדר, והוסיף שעברו הפלילי של הנאשם אינו מהשנים האחרונות, ולאחריו שב מרשו למסלול חיים נורמטיבי, עד לעבירות נשוא תיק זה. הנאשם הודה במיוחס לו, והוא סובל ממחלות כולל בעיות אימפוטנציה. עוד נטען שמדובר בנאשם בגיל 45 שנים, שנקלע לבעיות כספיות, והוא מעוניין לחזור לאשתו ולשקם את חייו.

7. אשתו של הנאשם העידה אף היא לעונש, ודבריה סתרו את דברי ב"כ הנאשם אודות האידיליה האופפת את השנים ואודות רצון מרשו לחזור לאשתו. לדבריה: " ... ואני רוצה לומר משהו ולהגיד לבעלי שהוא עשה לנו עוול, ממש עוול, עוול גדול שלא מגיע לי, להורי ולמשפחתי, אני כל הזמן הייתי טובה, אני שמרתי עליו ועל שמו 12 שנים והוא בסוף בגד בי ואני רוצה לומר לו שהחשבון שלו אצל ה'".

8. גם גיסו של הנאשם דיבר אודות העוול שנגרם למשפחתו כתוצאה ממעשי הנאשם.

9. הנאשם דיבר בסוף משפטו באומרו: " אני מצטער על מה שעשיתי למתלוננים, אני מבקש סליחה ומחילה".

דיון

10. הנאשם פגע בגופן ובכבודן של שתי מתלוננות, שכל רצונן היה להגיע לבתיהן לאחר סיום יום הלימודים והעבודה. המתלוננת ח' למדה באותה העת רפואה בטכניון, והמתלוננת ה' למדה יעוץ חינוכי באוניברסיטת חיפה. הנאשם יזם את איסופן של שתי המתלוננות ברכבו, בכדי להביאן למקום מסתור ולבצע בהן עבירות מין, ודאג מבעוד מועד להדביק סרט הדבקה על ידית פתיחת דלת הרכב. התנהגות זו של הנאשם מעידה על תכנון מדוקדק של מעשיו, תוך שלילת דרכי מילוט אפשריות של קורבנותיו.

11. שתי המתלוננות העידו בפניי, והתרשמתי משתי גבירות צעירות, שנקלעו למצב מביך ומשפיל, אך ידעו לעמוד על שלהן בגבורה, ובזכות תושייתן ולוחמנותן הצליחו לחמוק מידיו הרעות של הנאשם. שתיהן נאבקו עם הנאשם לבל יבצע את מזימתו, ואחת מהן אף קפצה מהרכב בעת נסיעתו.

12. המתלוננת ח' תיארה בפניי את שאירע לה, באומרה: " ...אמרתי לו שהוא נשמע לי ערבי והוא אמר שהוא תימני ...הוא התחיל למהר באוטו, אז אני פתחתי את הדלת. הייתי עם נעלי בית, כפכפים, כי היה לי שבר בגב לפני כן והלכתי עם נעלי בית. הוא המשיך לנסוע. ביקשתי ממנו לעצור את האוטו וצעקתי ובכיתי אך הוא לא הסכים לעצור את האוטו... הוא נגע לי בחזה... הורדתי את הרגל מחוץ לאוטו והנחתי אותה על הרצפה ותוך כדי נפלה לי נעל. הוא המשיך לנסוע, לא עצר. כשהוא רצה להחליף הילוכים נשכתי אותו ביד ימין. אז הוא קצת האט ואז קפצתי החוצה וברחתי."

13. המתלוננת ח' הוסיפה שמאז המקרה עם הנאשם היא מטופלת פעמיים בשבוע אצל פסיכולוגית, וכי היא נאלצה להפסיק את לימודיה בטכניון, ובעניין זה אמרה: " אני לא רוצה להאשים אותו אבל אני יודעת שזה השפיע עלי מבחינה נפשית ופגע בי מאוד ואז עזבתי...ברור שהוא אחת מהסיבות. בטח שיש לו חלק בזה אך לא הכל. זה לא פייר להאשים אותו בהכל".

14. המתלוננת ה' אמרה בעדותה בפניי: " התחלתי לצעוק עליו ולצרוח. רציתי לפתוח את הדלת והוא שם מדבקה על ידית הדלת. אני לא ראיתי את המדבקה קודם לכן, לא שמתי לב. הוא החזיק אותי חזק ועצר את האוטו וניסה להתקרב אלי לכיוון הפנים בכוונה לנשק אותי. אני התחלתי לצעוק ולצרוח ובלמתי אותו ביד... הייתי מאוד לחוצה ומפוחדת...פתחתי את הדלת והתחלתי לרוץ לכיוון הכביש. היה חושך. אז הוא עשה פרסה ובא במהירות מטורפת. פחדתי שהוא יחזור וירצח אותי. הוא המשיך ונסע בכביש".

15. המתלוננת ה' הוסיפה, שמאז המקרה היא עוברת טיפול פסיכולוגי, ולדבריה: " מאז המקרה יש לי פחדים וקושי בהירדמות. במשך שבוע מאז המקרה ישנתי ליד אמא שלי. יש לי הרבה פחדים וסיוטים. המקרה עדיין בראש שלי".

16. התיאורים המצמררים שמסרו שתי המתלוננות אינם מותירים ספק בדבר אכזריותו של הנאשם ודבקותו במטרתו האחת והיחידה, והיא לפגוע בגופן של נשים לשם סיפוק מטרותיו הבזויות. התנהגותו של הנאשם גרמה לצלקת בנפשן של שתי בחורות צעירות, והן עברו  בשל כך טיפול פסיכולוגי. אחת מהן אף נאלצה לנטוש את לימודי הרפואה, וברוב הגינותה ויושרה נמנעה היא מלהטיל את מלוא האחריות לכך על הנאשם. פגיעת הנאשם במתלוננות תלווה אותן שנים רבות, ואחת מהן הצהירה בבית המשפט שרצונה לעזוב את המדינה לצמיתות.

17. הנאשם פגע לא רק במתלוננות ובמשפחותיהן, אלא גם במשפחתו הוא, וכפי שידעה להגדיר זאת אשתו  "אני שמרתי עליו ועל שמו 12 שנים והוא בסוף בגד בי".  הנאשם אף פגע במוסד האוניברסיטאי, בכך שערער את בטחונן של סטודנטיות המבקשות להגיע לבתיהן בתום יום הלימודים, והשריש פחדים אצל סטודנטיות אחרות, כפי שהעידה אחת מעדות התביעה. עוד פגעו מעשי הנאשם בזכות ללמוד לימודים גבוהים בבטחון וללא כל מורא, ובזכות התנועה החופשית. הנאשם רמס, למעשה, לא רק את כבודן של המתלוננות, אלא גם את כבוד כל הסובבים אותו, וכן את כבודו של המוסד האוניברסיטאי.

18. הנאשם בחר לנהל את משפטו, וכל העדים נשמעו, כולל המתלוננות. בשלב שלאחר הגשת סיכומי הצדדים, וימים ספורים לפני המועד שנקבע למתן הכרעת הדין, החליט הנאשם לחזור בו מכפירתו, ולהודות בכל המיוחס לו. בעניין זה אעיר, שטוב עשה הנאשם שהודה, שהרי חומר הראיות בתיק אינו מותיר כל ספק בדבר אשמתו בכל המיוחס לו. חבל שבחר לעשות כן בשלב כה מאוחר, ולאחר ששתי המתלוננות העידו בכאב רב בבית המשפט.

19. מעשיו של הנאשם מחייבים ענישה מחמירה, בכדי להבהיר לו ולדומיו שמעשים כאלה לא ייעשו. הנאשם פגע בכל מי שניתן היה לפגוע בו - במתלוננות ומשפחותיהן, באשתו ומשפחתה, וכן במשפחתו הוא. עוד פגע הנאשם במוסד האוניברסיטאי, עת בחר לקטוף את קורבנותיו מהטרמפיאדה של אוניברסיטת חיפה, לכלוא אותן ברכבו ולבצע בהן מעשים מגונים בכח.